אובדן הוא חלק אינטגרלי מהחיים. אי אפשר לעבור את החיים הללו בלי פרידה. בין אם אנחנו מדברים על פרידה בעקבות מותו של אדם קרוב או אובדן בדרכים אחרות. החל מפרידה מורכבת במסגרת של מערכת יחסים וכן הלאה. התמודדות עם אובדן היא קודם כל תהליך לא פשוט אשר משפיע על האדם אשר חווה את האובדן כמו גם על סביבתו הקרובה. במאמר הבא ננסה לתת כמה טיפים לאופנים בהם אפשר לנהוג כדי להצליח ולעבור את המשבר בצורה טובה ונעימה יותר.
קודם כל, נורמליזציה
התמודדות עם אובדן מציפה כל מיני רגעים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. חשוב כל הזמן לזכור ולהזכיר כי אין נכון ולא נכון ואין טוב ולא טוב. לצורך העניין, אם האדם החווה אובדן רוצה לצחוק בקול, זה בסדר גמור. אם הוא מרגיש כי הוא לא יכול לקום מהמיטה ביום מסוים, גם זה בסדר. כמובן, אם אנחנו רואים התנהגות עקבית לאורך זמן, אשר מביאה לפגיעה עצמית באופנים שונים חשוב וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע מהתחום. אבל אם יש עליות וירידות, תחושות משתנות, הכל בסדר גמור והכל טבעי לחלוטין. ככל שנזכיר לעצמנו ולאחרים כי כל התגובות לגיטימיות ונורמליות במצב לא נורמלי, כך לא תתלווה לכל אותן תחושות מורכבות לכתחילה, גם תחושה של אשמה על הרגשות הללו. מה שמטבע הדברים יעזור למתמודד עם האבל לעבור את התהליך בצורה טובה יותר.
שלבי האבל קובלר רוס
ככל שנכיר ונלמד על אבל, כך יהיה לנו קל יותר לתמוך במי שעובר דרך שלבי האבל. חשוב לזכור כי אובדן מביא אתו קשת רחבה מאוד של רגשות ורגעים לא פשוטים. ככל שנדע להכיר מראש את המצבים האפשריים אשר עלולים להיווצר וככל שנגיע עם יכולות הכלה גבוהות יותר, כך ייטב. מודל קובלר רוס, הוא המודל המוכר היום בעולם הפסיכולוגיה והוא מתאר את חמשת שלבי האבל בהם אדם עובר עד להחלמה מלאה. כדאי להזכיר כאן כי אמנם אנחנו מציינים את חמשת שלבי האבל אבל בסדר מסוים אבל זה לא אומר כי כך הם צריכים להופיע דווקא בסדר הזה. כדאי לזכור את המודל כל הזמן אבל לקבל את האפשרות כי במציאות הוא יופיע בשינויים מסוימים.
אלו הם חמשת שלבי האבל
אז אלו חמשת האבל המוכרים לנו כאשר אדם חווה התמודדות עם אובדן:
- הכחשה: משפטים כמו 'לא זה לא יכול להיות', 'איך זה יתכן' וכן הלאה. כלומר, ההודעה כל כך מייסרת, כל כך בלתי מתקבלת על הדעת, עד שהאדם לא מסוגלת לקבל את הידיעה. ההנחה היא כי השלב הזה משמש כמו 'בולם זעזועים'. ההשהיה בדבר הידיעה כמו עוזרת לנפש לעכל אותה עד שהיא נטמעת והופכת למציאות קיימת.
- שלב שני, כעס: משפטים כמו 'למה דווקא אני'? 'מי אשם במחדל' 'למה זה קרה לנו'. הכעס בדרך כלל לא מופנה רק פנימה, אלא הוא 'נשפך' לכל עבר ויוצא על הסביבה הקרובה. פעמים רבות אנחנו נראה בשלב הזה קושי של הסביבה הקרובה ואפילו כעס על האדם המתמודד עם האובדן. כאן כדאי שוב לחזור ולנרמל את הרגשות הללו. להבין כי מדובר על חלק אינטגרלי מעיבוד האבל אשר יש לו מקום כמו לכל רגש אחר בתוך הסיטואציה המורכבת הזו.
- מיקוח: משפטים כמו 'אני אעשה הכל בתמורה לכך שהזמן יחזור לאחור'. שוב, גם כאן האדם אשר מתמודד עם אובדן מנסה לדחות את הוודאות שבידיעות הקשות. מנסה כמו להכחיש את המציאות באופן מעט שונה.
- דיכאון: אחרי שהידיעה על המציאות החדשה שוקעת. אחרי שהידיעה הקשה הופכת למציאות קיימת, יש תחושה כאילו כבר 'לא שווה לחיות'. כאילו כבר כל דבר חסר טעם וחסר משמעות. כל מה שנשאר זה עצב קשה כאילו כזה 'שלא נגמר'.
- השלמה: אם אותו אדם הצליח לעבור את שלבי האבל ולקבל תמיכה מהסובבים אותו, בסוף הנפש שלנו חזקה מאוד. היא מסוגלת להתמודד עם האובדן וכמו לצמוח מתוך הרגע הקשה והמאתגר הזה לחיים חדשים.
האם יש דברים אותם 'מותר' או 'אסור' להגיד
אחד האתגרים בליווי אדם קרוב החווה אובדן זה שמדובר על סיטואציה קיצונית, כזו אליה לא היינו מוכנים מראש ובאופן טבעי, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו כמו לא יודעים מה להגיד. קודם כל, כדאי לדעת כי זו תגובה נורמלית. רבים וטובים מוצאים את עצמם לפעמים ללא מילים באירועים מהסוג הזה. עם זאת, אספנו כמה טיפים עבור מי שמחפש את המילים הנכונות ולא תמיד מצליח למצוא אותן.
- אפשר לשאול את אותו אדם אם הוא רוצה לספר משהו על המנוח: כך, אנחנו כמו נותנים לאדם האבל הזדמנות לדבר ולשתף, אבל בלי שאנחנו 'כופים' עליו לדבר על מה שהוא לא בהכרח מעוניין לדבר עליו. יש מי שמחפשים ברגעים כאלו הזדמנות לשתף ולהעלות זיכרונות על זה שהלך ולא ישוב יותר. יש מי שצריכים זמן כדי להצליח ולפתוח את הפצע הכואב הזה. לכן, תמיד נכון לשאול בעדינות ולקבל את התשובה כמו שהיא. בלי לנסות ולעודד משהו לדבר או דווקא למנוע מאחרים לשאול שאלות כדי כביכול לא ליצור נזק. העיקר זה ליצור מרחב מאפשר, בתוכו יכולים לצוף כל מיני סיפורים וזיכרונות.
- אפשר תמיד לשאול האם יש מקום לעזור: ההמלצה כאן היא לא לשאול האם אפשר לעזור רק כמחווה מנומסת. אלא, אם אתם יודעים כי המנוח היה צריך לעזור לאבל במשהו מסוים, אם המשפחה איבדה מפרנס עיקרי או אם אפילו יש שאלה מי יסדר את הבגדים של זה שנפטר, תמיד נכון להציע עזרה כל עוד אתם יודעים שיש לכם זמן ואפשרות לספק אותה. אתם תגלו כי לפעמים כמה מעשים פשוטים יכולים לתת תחושה טובה כל כך לזה שנמצא בצד השני.
- אל תפחדו משתיקה: לפעמים אין לנו מה להגיד וגם זה בסדר. לא פעם אנחנו נראה איך מתוך הסיטואציה, דווקא בסדקים, דווקא בנקודות בהן אנחנו לא מדברים, עולים רגשות חדשים ומחשבות. יש לנו בדרך כלל פחד משתיקה, כאילו אם לא נדבר לא ידעו כמה אנחנו מצטערים, כמה טרחנו כדי להגיע. אבל האמת היא כי עצם הנוכחות לצד מי שחווה אובדן גדול, היא לבדה יכולה לתת סוג של נחמה.
הנפש יודעת להתמודד עם אתגרים לא פשוטים
זה אמנם לא תהליך פשוט. אבל אל תשכחו כי הנפש האנושית חזקה ומסוגלת להתמודד גם עם אירועים קשים כמו אלו. תנו לה את הזמן שלה להחלים. אל תנסו להאיץ בתהליך, להגיע בביקורת או בעמדה שיפוטית. כאמור, אם אתם עדים להתנהגות קיצונית ואתם לא יודעים מה לעשות, תמיד אפשר לפנות כדי לקבל עזרה. אבל לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זו סבלנות והשלמה עם כך שהכל עוד ייקח זמן. אבל זה לא אומר שלא יהיה בסדר בסופו של דבר.
